'יוסף חשש על הכבוד של אחיו, ולא על כבודו כל'

בפרשתינו מסופר על פגישת יוסף עם אחיו, ומספרת התורה 'וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה'.

ושואל רבינו האור החיים הקדוש שאלה עצומה, שמצד אחד יוסף ציוה להוציא את כל הנוכחים בחדר כי הוא הולך לגלות ולהתוודע אל אחיו שהוא יוסף, ונראה שהוא רוצה להעלים את הסיפור, ותוך כדי דיבור מספרת התורה שהוא בכה בקול גדול עד ששמעו את הבכי כל עבדיו ובני ביתו???

ומתרץ רבינו הקדוש, שיוסף חשש שברגע שהוא יתוודע לאחיו יבואו אחיו להיזכר במעשה המכירה, ויתחילו לדבר על זה ויגרם לאחיו זלזול על שעשו 'מעשה נבלה' למכור את אחיהם, ולכן ציוה להוציא כולם.

לעומת זאת מהבכי של יוסף לא יבינו אנשים כלום על מכירתו, ולמרות שהוא מבזה את עצמו, לא היה איכפת לו להתבזות והעיקר שלא לבייש את אחיו.

ובהמשך הפרשה שואל רבינו הקדוש את השאלה המפורסמת, מדוע לא הודיע יוסף לאביו שהוא חי, והרי אביו בצער, ובסך כל הזמן זה עשרים ושתים שנה, ובפרט כשהיה כבר מלך שבוודאי היו לו את היכולת להודיע לאביו שהוא חי???

ותירץ רבינו הקדוש, וזה לשון קודשו: 'נמנע מלהודיע לאביו על דרך אומרם ז"ל מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם'. עד כאן לשון קודשו.

כלומר, יוסף העדיף שימשיך לאביו הצער, ולא לגלות לאביו שהוא חי, כיון שבזה יתביישו אחיו, ועדיף שאביו ימשיך להיות בצער, ולא לבייש את אחיו.

[אור החיים ויגש פרק מה פסוקים א' מו']